פסק-דין בתיק עפ"א 115/08

כב' השופט זיאד הווארי - אב"ד:

1.         בפנינו ערעור על גזר דינו של בית משפט השלום בטבריה שניתן ביום 20/3/2008 ע"י כב' השופט ד' פורת בת.פ. 07-08-3720 ות.פ. 07-08-4109

2.         במסגרת הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים, הודה המערער בעובדות כתב האישום בת.פ. 07-08-3720, והורשע בעבירה של פריצה לבניין שאינו דירה וביצוע גניבה - עבירה לפי סעיף 407(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן - חוק העונשין).

3.         בכתב האישום, בו הודה המערער, נטען כי ביום 25/5/2007 בשעה 7:20 או בסמוך לכך, התפרץ המערער למבנה "בית הקשיש" שבטבריה ברח' אלחדיף פינת רמב"ם, בכך שעקר לוח עץ (דיקט) שחסם חלון שליד הכניסה, הזיז ספרנק שחסם את החלון ונכנס דרכו לתוך המבנה וזאת בכוונה לבצע גניבה. בהמשך לאמור לעיל, ובאותן הנסיבות גנב המערער מתוך "בית הקשיש" ארגז כלים בצבע כתום ובתוכו כלי עבודה שונים, מקדחה מתוצרת יונדאי, סכו"ם למטבח, כסף מזומן בסך 400 ש"ח ומצלמה מתוצרת אולימפוס.

4.         במסגרת הסדר הטיעון צירף המערער תיק נוסף שהיה תלוי ועומד נגדו (ת.פ. 07-08-4109) והודה בעבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית - עבירה לפי סעיף 7(א)+7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973, (להלן - פקודת הסמים). המערער הודה כי ביום 23/10/2006 בשעה 16:35 או בסמוך לכך, בטבריה, ברח' גולני בביתו, החזיק בסם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 0.6378 גרם נטו.

5.         בהסדר הטיעון הוסכם בין הצדדים, כי העונש אותו יבקשו מבית המשפט להטיל על המערער, לאחר הרשעתו, יהיה כדלהלן: מאסר בפועל למשך 6 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות בכפוף לחוות דעת של הממונה על עבודות שירות; מאסר על תנאי של 3 שנים על כל עבירת רכוש למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין; מאסר על תנאי נוסף לפי שיקול דעתו של בית משפט קמא על כל עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים, פיצוי בסך 1,000 ש"ח שישולם לפקודת "בית הקשיש" בטבריה; התחייבות להימנע מעבירה ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה לפי שיקול דעתו של בית משפט קמא.

6.         לאחר שמיעת טיעוני הצדדים החליט בית משפט קמא בגזר דינו שלא לכבד את הסדר הטיעון לעניין העונש, והטיל על המערער את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 16 חודשים, מהם 10 חודשים בפועל והיתרה על תנאי, למשך 3 שנים, והתנאי שלא יעבור ויורשע על כל עבירת רכוש, למעט עבירה לפי סעיף 413 לחוק העונשין; מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים והתנאי הוא כי במשך 3 שנים לא יעבור כל עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים ו/או נהיגה בזמן פסילה; פיצוי ל"בית הקשיש" בטבריה בסך 2,000 ש"ח; חתימה על התחייבות כספית בסך 1,000 ש"ח להימנע מביצוע כל אחת מהעבירות בהן הורשע בכתבי האישום; ופסילה מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 4 חודשים.

7.         טענות המערער בתמצית כנגד גזר דינו של בית משפט קמא :

ב"כ המערער טען כי בעת שהוצג הסדר הטיעון בבית משפט קמא נפלה טעות בפרוטוקול בנוגע למאסר על תנאי לו עתרו הצדדים בגין כל עבירת רכוש למעט סעיף 413 לחוק העונשין, באופן שבמקום שיירשם "מאסר על תנאי בן שנה למשך 3 שנים" נרשם בטעות "מאסר על תנאי של 3 שנים...". משנתגלתה הטעות מייד לאחר מתן גזר הדין, הגישו הצדדים לבית משפט קמא בקשה לתיקון הפרוטוקול שנדחתה. לטענת ב"כ המערער, טעה בית משפט קמא משדחה את בקשת תיקון הפרוטוקול שנתבקשה ע"י שני הצדדים. כמו כן, טעה בית משפט קמא בהחליטו שלא לכבד את הסדר הטיעון, בפרט בהסתמך על הטעות בפרוטוקול, כאמור לעיל. עוד ציין ב"כ המערער כי לדעתו העונש המוצע בהסדר הטיעון אינו חורג בצורה קיצונית מרמת הענישה הנדרשת בנסיבות המקרה וקיים אינטרס ציבורי בכיבוד הסדרי הטיעון.

לסיכום, ביקש ב"כ המערער לקבל את הערעור ולכבד את הסדר הטיעון כפי שהוגש ע"י הצדדים בבית משפט קמא.

8.         עמדת המשיבה בתמצית:

ב"כ המשיבה התנגדה לקבלת הערעור. לטענתה, המשיבה לא בנקל אינה עומדת מאחורי הסדר הטיעון שהושג בין הצדדים בבית משפט קמא. לטענת ב"כ המשיבה, לאחר שקראה את חומר הראיות בתיק ולאחר השיחה עם ראש לשכת התביעות ופרקליטת המחוז, מסקנתה הינה כי לא היה מקום לערוך את הסדר הטיעון. ב"כ המשיבה ציינה עוד כי למערער ישנן הרשעות קודמות ולפיכך גזר הדין של בית משפט קמא הינו מאוזן וראוי בנסיבות העניין.

9.         דיון והכרעה:

א.         בערעור זה השאלה העיקרית אשר ניצבת בפנינו הינה באם צדק בית משפט קמא בהחליטו  שלא לכבד את הסדר הטיעון שהוצג בפניו ע"י הצדדים או שמא היה על בית משפט קמא לכבדו? באשר לכיבוד הסדרי טיעון הלכה פסוקה היא כי:

"קיומו של הסדר טיעון הוא שיקול מרכזי בשיקוליו של בית-המשפט הגוזר את העונש. ככלל, בית-המשפט יראה לקיים את הסדר הטיעון בשל הטעמים הקשורים בחשיבותם ובמעמדם של הסדרי הטיעון. עם זאת תמיד חייב בית-המשפט עצמו לשקול את השיקולים הראויים לעונש, שכן תפקידו ואחריותו אינם מאפשרים לו להסתתר מאחורי גבה של התביעה. במסגרת בחינתו של העונש המוצע ייתן בית-המשפט דעתו על כל שיקולי הענישה הרלוונטיים ויבחן אם העונש המוצע מקיים את האיזון הדרוש ביניהם. לשם כך יבחן בית-המשפט את העונש ההולם בנסיבות העניין וישקיף עליו גם באספקלריה שהעמידה לרשותו התביעה בהסדר הטיעון שערכה. בבחינת הסדר הטיעון נקודת המוצא היא מידת העונש המוצע בשים לב לסוג העבירה, לחומרתה ולנסיבות ביצועה. כמו בכל הליך של גזירת הדין, ייתן בית-המשפט דעתו גם על הנסיבות האישיות של הנאשם ועל שיקולי מדיניות של ענישה ראויה, ויתחשב בכל אלה. בית-המשפט אינו יכול לקבוע אם התקיים האיזון הראוי בין אינטרס הציבור לטובת ההנאה שניתנה לנאשם בלא שיבחן מה היה העונש הראוי לנאשם אלמלא הסדר הטיעון, ומהי מידת ההקלה שניתנה לו עקב הסדר הטיעון...

על כל אלה יש להוסיף כי שיקול משמעותי שעל בית ^-המשפט להביא בחשבון בטרם יכריע אם לקבל הסדר טיעון או לדחותו, הן ציפיותיו של הנאשם. נאשם אשר הודה על סמך הסדר טיעון ויתר על זכותו לניהול הליך, ויתר על הזכות לחקור את עדי התביעה, ואף ויתר על הסיכוי לזיכוי. ... עם זאת גם שיקול זה ייבחן על ^-ידי בית ^-המשפט בשים לב ליתר נתוני התיק שלפניו ובמסגרת שקילת היחס ההולם שבין טובת ההנאה שניתנה לנאשם בנסיבות העניין, לבין אינטרס הציבור במובנו הצר והרחב" (ראו ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, נז(1) 577, 609-608), (להלן - פסד דין פלוני).

בפסק דין מאוחר יותר של בית המשפט העליון, שניתן בהרכב מורחב של 9 שופטים, נקבע לעניין אותן אמות המידה, שצוינו לעיל בפסק דין פלוני, ואשר יש להביאן בחשבון בטרם יכריע בית המשפט באם לקבל או לדחות הסדר הטיעון כי:

"אמות מידה אלו הן רלוונטיות כמובן גם לשלב הערעור, ולפיכך על ^- מנת להכריע בערעורו של הנאשם נדרש בית ^- המשפט שלערעור לבחון אם נתקיימה נוסחת האיזון בהסדר הטיעון שעמד לבחינתה של הערכאה הדיונית.

בנוסף, כשם שבפני התביעה נמצא בשלב הערעור נתון חדש הדורש את התייחסותה, הוא גזר ^- הדין של הערכאה הדיונית, כך נמצא נתון חדש זה גם בפני ערכאת הערעור, לפיכך במקרה של ערעור על גזר ^- דין שדחה הסדר טיעון, נדרש בית ^- המשפט שלערעור לבחון גם את נימוקיו של בית ^- המשפט לדחיית ההסדר כפי שהם מפורטים בגזר ^- הדין ולהכריע בין משקלו של ההסדר שהושג לבין הביקורת שנמתחה עליו בגזר ^- הדין שסטה מההסדר. בפני בית ^- המשפט שלערעור נמצאת גם עמדתה המעודכנת של התביעה, בין שהיא מגנה על ההסדר ובין שהיא אינה מגנה עליו. על בית ^- המשפט שלערעור לבחון, בין היתר, אם בנסיבות העניין אכן היה מקום להטיל עונש חמור מזה שעליו הוסכם בהסדר הטיעון, ואם צדקה הערכאה הדיונית בנימוקיה לסטות מהסדר הטיעון. במסגרת בחינה זו ייתן בית ^- המשפט שלערעור משקל לעמדתה של התביעה בפניו..." (ראו ד"נ 1187/03 מדינת ישראל נ' פרץ, פ"ד נט (6) 281, 317).